כאמנית מושגית, לתפיסתי, הערך האפשרי לצילום כאמנות, בעידן הדיגיטלי,הינו הערך ההגּותי -
התכתבות עם מרחב תרבותי של יוצרים אחרים מתחומי הספרות, המדע, והפילוסופיה. קיפול ומיזוג,
עולם פנימי של חדר לימוד וספריה אל תוך נוף מדבר צין, מתכתב עם נרטיבים היסטוריים, גיאולוגים
וארכיאולוגיים של המקום - הארץ. במלאכת צירוף המקורות המצולמים מתקבלת תמונת עולם
מרּו ֵבדת, מתועדת וסימבולית במשטח אחד. צופן השרטוט של ניוטון-מחלוצי המדע המודרני,דווקא
של תבנית בית המקדש הראשון, שמצא במידותיו קורלציה לטבע, מתפענח כ 'גוף של ידע'. סימון
והגדרת המבט בתנועת הידיים, אל עבר העתיד, בנוי על מבט פנימה )הדמות מאחור(. מבט חקרני
ופרשני מתוך לימוד העבר. צל ידה של האמנית מנסה ל"תְ פֹוס" בחוץ האינסופי ,כבשירו של יהודה
עמיחי ]..."כך לחיות: להכניס יד לתוך החוץ האין-סופי / של העולם ולהפוך את החוץ לפנים ואת/
העולם לחדר.."[