יצירת האמנות המתכתבת עם הפיוט שחר אבקשך ,מצטטת בחריטה של תכלת אל תוך מגילת עופרת את צמד המילים שחר אבקשך המבטאות ערגה לנשגב . המגששות אחר השחר כהתחלה חדשה . מגוללות את צמד המילים כריטואל החושף אור בהיר בהשתקפויות במתכת הפליז הזהובה. מתוך החשכה של העופרת האטומה נפתחת לעיני המתבונן פנורמת התצלום של מרחבי מכתש רמון. ובאור של זריחה, נרקמת תחילתה של מחזוריות חדשה. מתוך הזדהות עם דרכו השירית של אבן גבירול, להטמיע בשיריו היבטים פילוסופיים ומדעיים "ולשוחח" שיחה ישירה עם אלוהיו .ניסיתי אף אני לפייט בדימויים מעוררי השתאות. מפה עתיקה של ירושלים ושרטוט המקדש (כמייצג האל על פני האדמה) "נזרעו" כהטבעה מוטמעת בינות לציור הטבע האולטימטיבי של המכתש עצמו.בשלל גווני החול הטבעיים מן המכתש, בפעולת הציור הגופנית מתקיימת חווית גילוי ארכיאולוגית, נגיעה ממשית בחול, במינרלים, במתכות האדמה, חתירה למציאת הקודש שבחול. מתקיימת הצפה - הצפת ארכיטיפים, הצפת המפה ממעל, כמעין ימה. ומאידך התגלות שכבות עומק היסטוריות הצפות ועולות מבעד לשכבות. הצפת עבר ועתיד אל ההווה כמוה כשירת הפיוט החוזרת תדיר ונוגעת בנבכי הנשמה. שחר: המילה שחר מכילה את השַר המשורר, וגם את השחור של הליל (העופרת הנגללת ונפתחת כמגילה) אפור הנהפך לאור זיו בהיר על תפר הזמנים. וכך גם צוטט ככתוב על אחד ההרים: פיוט נוסף של אבן גבירול, פיוט נדיר, שהתגלה לי בספר ישן של איגרותיו של חיים נחמן ביאליק בעת מחקרו לאיסוף וקטלוג שיריו של אבן גבירול.
"הלובשים תשבץ ויושבי יעבץ
למרבץ תקבץ ממערב וממזרח
קומי אורי כי בא אורך
וכבוד יי עליך זרח
ולה איצא
שחר אעורר ואצפה."