עותק 1 מתוך 5
הוצגה במוזיאון הרצליה

In-Between materializes in the intermediate space created between visual art and poetry (Varda Genossar's poem incorporated in the photograph). A physical contact of real proximity between the Dead Sea and the Masada cliff is only possible in the processed photograph, on the photographic paper which represents a different reality: horizon lines of salt crystals, lines of light that generate the lines of a book imprinted in water, and the text illuminated from within it, clear and lucid, "shaking" the azure silence. The drawn contours of the Roman camp on the mountainside under Masada unfold like a historical text out of the ground; spatial archaeology hewn in the stone. "Shadow crosses the map of longing," the pastoral silence is interrupted, and the blue inundates the mountainside, crossing the Syrian- African Rift, symbolizing an emotional rift, the yearning underlying the poem, an unfulfilled longing. The earth is like a body; the scenery as a whole—like a soul. Countless strata of nuances resonate in the silence before the storm.
'שטח המגע שביניהם', מתממש במרחב הביניים שנוצר בין האמנות הפלסטית לשירה.(השיר של המשוררת ורדה גנוסר המופיע בגוף התצלום). מגע פיסי של סמיכות ממשית בין ים המוות למצוק המצדה אפשרי רק בצילום המעובד, נייר צילום המנְכיח ייצוג של מציאות אחרת. קווי אופק של גבישי המלח, קווי אור המייצרים שורות של ספר המוטבע במים, והטקסט מואר מתוכו – בהיר, צלול, "מרעיש" את דממת התכלת. שרטוטי המִתְאר של המחנה הרומי על גב ההר, תחת המצדה, נפרשֹים כ"טקסט היסטורי" מתוך האדמה. ארכיאולוגיה מרחבית החקוקה בסלע. 'צל חוצה את מפת הגעגוע', השקט הפסטורלי מופר..והתכלת מציף גם את גב ההר וחוצה את "קו השבר הסורי- אפריקאי" כסימבול לשבר ִרגשי, לגעגוע שבשיר, לערגה בלתי ממומשת. האדמה היא גוף, אולם הנוף בכללותו - נשמה. רבדים אינספור של פרטים המהדהדים לשקט שלפני הסערה.