היית בארץ ההיא
גיאולוג של גאולה,
רושם סודות
שמורים בסיד לבן,
במעבה השכחה.

לוחות יבשה עדיין נעים
מתנתקים לאיטם מקו השבר
הסורי אפריקאי
מי יכה במטה
את ים המוות הזה
יפלס דרך, לצמאי אהבה

מדובבות בהם מפה אילמת
של שפת קודש שעדיין
צורבת את שפתי החוף
בלהט תשוקה
אל מילים אבודות.

מקצות עפעפינו מאובני הדמעות

הזמן מלקט שברי זכרון,

רוקם בצעדינו את נשימת האדמה

קורם אור

עוטים גלימת מים כבדים

מתחת לשמיים ההפוכים .

כשהבטנו לאחור ,

הפכנו נציב מתח