דיפטיכון בטכניקה מעורבת ציור צילום וצריבה על פליז, 67*67 ס"מ כל עבודה [אוסף פרטי גני תקווה] לפי שופנהאואר [ פילוסוף גרמני שפעל במאה ה19] התבוננות אסתטית כמוה כחלימה נשגבת-
טרנסנדנטית. חריגה מהזמן והחלל ואולי אפשר לקשור חריגה זו לזמן החלומ.ות
המושג זמן חלום הוא בעל משמעות עמוקה מאוד בתרבויות העתיקות לדוגמא:בתרבות האבורג'ינית באוסטרליה, מושג "זמן חלום" מתפקד כמושג מפתח, והיו לו השלכות והשפעות על תרבותם. המושג אינו מייצג זמן ליניארי, כמשמעות מושג הזמן בתרבות המערבית. אלא זהו זמן מעגלי, זמן שהוא לא פה ולא שם. לפי יעקב שקד מחבר הספר "האבורג'ינים, מסע אל זמן החלום, "החכמים הנבחרים יכלו להיכנס לזמן החלום ולחזור. זמן שהוא לא פה ולא שם. לדבריו זמן החלום הוא מיתולוגיה ומסורת פיוטית המורכבת מסיפורים וסמלים בגיאוגרפיה – הרים וגאיות, נהרות ונחלים - וכן טקסים הנערכים בעקבות המיתולוגיה הזו, המחברים בין הווה והעבר. המונח חלום או חלימה בתרבות האבורג'ינית הוא עקרון יסודי ביותר ואין לו כל קשר עם שינה וגם לא עם התת מודע במובן הפרוידיאני, אלא במשמעות של מפגש עם רצף הזמנים, עם העבר והעתיד. רעיון המפגש עם האבות הקדומים מכיל גם את רעיון יצירת או בריאת העולם.
העבודות נעשו בטכניקה המנְ ִּביעה באופן אלכימיאת "גוף" המצע. מתכת הפליז הגולמית עברה טרנספורמציה. יצירת הדימויים על הלוחות המוזהבים, נעשתה בציור בצבעים, קולאז' צילומים וצריבה בחומצות, אשר הניבו מן המתכת במעין תהליך אלכימי, שרידים והטבעות של מפות עתיקות, נופים חלומיים, ומארג ענפים – באנלוגיה להצפת הזיכרון התת-מודע, וצמיחת הדעת.
בעת העתיקה במצרים וביוון ההלניסטית, כמו גם בסין ומאוחר יותר באירופה, נחשבה עבודת האלכימאי כעבודה נאצלת בחומר תוך כדי ניסיון להשבחתו ממתכות פשוטות לזהב, מתוך השאיפה לממש את שלמות החומר ומימוש הפוטנציאל הקיים בו ממילא. האמצעי להשבחתו נקרא- אבן החכמים או אבן הפילוסופים, ובאנלוגיה השבחת תודעתו ושליטתו במציאות של מחולל התהליך.
זיכרונות העבר ה ָצפיִּם אל פני השטח ביצירות, אמורים לכונֵן מציאות הרמונית ְתבוּנית וחדשה.