כאמנית עכשווית המיישמת בעבודותיה טכנולוגיות עדכניות בצילום מעובד מחשב, מוצאת עצמי באופן דיאלקטי
נפעמת תדיר באתרים ארכיאולוגים בישראל . חווית הגילוי של רצפות הפסיפס באתרים אלו , כמו גם ציטוט
מפות עתיקות העוברות טרנספורמציה בגוף עבודותי מן השנתיים האחרונות, הובילו להתנסות טבעית
ביצירת כיאסמוס באבני פסיפס )מארג – תחרה, כלשונו של ההוגה הצרפתי מרלו פונטי(.שילוב הגְרִיד של
שרטוטי המפות העתיקות משתלב עם שתי וערב של אבני הפסיפס , ועם הנוף המדברי הקונקרטי שצולם
והודפס. בטרמינולוגיה של ספר יצירה, אבן היא אות ,ובית הוא מילה – צירוף מסוים של אותיות. אבני
הבניין בדימוי של בית המקדש מסמלות 'גוף של ידע' . הערגה לנשגב שהתקיימה אצל יוצרי המוזאיקות
הדתיות ברוונה, מופיעה ביצירה הנוכחית תוך אחדות הניגודים בהמְשֺגה דיאלקטית למופשט, כ"מיפוי הערגה".