דורית פלדמן 'מאובני הדמעות' עבודת הצילום "מאובני הדמעות" מתכתבת עם הצירוף המילולי : "ים השכחה וים
הזיכרון" הלקוח מתוך שירו של יהודה עמיחי
"ויש יום שהכל בו מפרשים מפרשים/ אף על פי שאין ים בירושלים ואין בה נהר/. הכל
מפרשים, הדגלים, הטליתות, הקפוטות/, גלימות הנזירים ,הגלביות והכפיות / שמלות
הנשים הצעירות ושביסי הראש, / הפרוכות ושטיחי התפילה והרגשות שמתמלאות רוח /
והתקוות המשיטות לכוונים אחרים / ].....[כלם כלם מפרשים, כלם ברגטה המפוארת /
על שני ימיה של ירושלים: ים הזיכרון וים השכחה." יהודה עמיחי , פתוח סגור פתוח
עמ'145
'ים המוות' ברישום המפה ובצילומו הקונקרטי, מותמר לים של חיים, וכסימן
לכך, מאובני דגים צפים ועולים ממנו. אותו הים הנקרא 'ים המוות' אינו אלא
מקום המחולל ריפוי. ובמקומות מסויימים מעל מעיינות מים מתוקים חבויים,
מתקיימת צמיחת שיחים מתוך הים, ברצף הנוף. על סגולותיו אלו, מעבר ליופיו
המרהיב מצביעה היצירה. השם 'מאובני הדמעות' מרמז לפוטנציאל המהפך
המטמורפי משרידי הדמעות רוויות המלח ה"טובעות" בפוטנציאל של שכחה,
מתקיימת הצבעה על מאובני הדגים ובכך מסתמן סימבול של שפע ופריון :
כפוטנציאל של זיכרון וחיים . בדומה לתנועה האיטית והעקבית של הלוחות
הטקטוניים תחת היבשות, מתקיימת המטמורפוזה התודעתית בהצפת התת- מודע
למודע. ובאנלוגיה ביצירה: מוצף ים השכחה )מוות(, כים הזיכרון )חיים(.