טקסט של גדעון אפרת

ציורי העקידה של דורית פלדמן מ־1987 (טכניקה מעורבת) אופייניים בצורתם המורכבת, הפלורליסטית והרב חומרית ליצירתה בכלל, זו המאחדת מינרליות קוסמית ומבע אישי.

ואולם, ציורי העקידה של פלדמן מיוחדים בכך שניגשים לנושא התנ"כי מהכיוון היהודי המטאפיזי. לימודי הקבלה של האמנית הובילוה, עתה יותר מאשר בעבר, לפרשנות קבלית לעקידה וראייתה כמעשה התכללות מטאפיזית: אברהם ככוח ימין, יצחק ככוח שמאל; אברהם ככוח הנתינה ויצחק ככוח הקבלה; אברהם כצבע הכסף ויצחק כצבע הזהב. כוח האמצע הוא הצבע הירוק. לפי מסורת זו, יעקב יהווה לימים את הקו האמצעי. בהתאם לפרשנות הקבלית, העקידה באה ככוח אלוהי המאחד את הכוחות הסותרים. אברהם אוחז במאכלת (המכשיר התוקף את כוח הנטילה לעצמך, הכוח היצחקי) ולעומתו יצחק הנוטל את העצים, שהם כוח אברהמי. ביצירתה של דורית פלדמן מופיע יצחק מצד שמאל בצילום

פיגורינה אטרוסקית ומימינו עונה צילום בגווני כסף אברהמיים. במרכז היצירה הטריפטיקונית הזו צילום נוסף ובו מעין מזבח המאוכלס בשילוש של מאובנים וקווים מצטלבים נוסח תפילין (כזכור, הנחת התפילין היומית כוללת איזכור מעשה העקידה). כך, ובאמצעות חומרים נוספים (כמו לוח עץ תחתון, חומר "אברהמי" כאמור, המוליך אל שברי סלעים המרמזים על בהמה שחוטה) משתלבת ד. פלדמן בסימבוליקה המיסטית הנדונה. בציור ופסל שיצרה בנושא העקידה, מופיע מזבח צהוב במרכז הציור ובסמוך לו גיבורי העקידה המסורתיים בהפשטה יחסית. סילואטה של ראש אייל עשויית שייש תלויה מתחת לציור

ועיקרה מעגל הראש כמעגל השלימות וההתכללות המיסטית.